פורום - לעבוד בעמותה?? תרומה לקהילה? אקטיביזם כחול לבן
גרסה להדפסה
שליחה לחבר
מתוך : אקטיביזם כחול לבן Blogger
יולי 2007 , צלצול טלפון בשעת בוקר מאוחרת כשמהעבר השני קול של בחורה נחמדה עם קריצה של ביישנות: "שלום", "גלית?" מדברת שירלי מעמותת פתחון לב, שלחת לנו קורות חיים, אני רוצה לזמן אותך לראיון" .
מה? מי? חשבתי לעצמי? לעבוד בעמותה? רעיון די הזוי...אמנם הלב אומר לשם אבל הראש אומר שאולי כדאי להתברג בחברת הייטק מצליחה ש"פמפרינג" זהו שם המשחק: טיולים, ספורט אתגרי, ארוחות צהריים בשמש במסעדות טובות, חבר'ה איכותיים אולי גם רכב צמוד מי יודע?
מצד שני, בתור אדם חובב שינויים, פתוח לרעיונות ועם חיבה גדולה לאנשים עם לב רחב נעניתי להגיע לראיון. ההרהורים שחלפו בי היו בעיקר וואו, מקום עם נשמה, נשמע לא רע בכלל, אבל מצד שני, איך אומרים? "עם סיפוק לא הולכים לקנות במכולת". טוב, נבדוק!! הגעתי למשרדי פתחון לב, מקום צנוע (בלשון המעטה) באזור התעשייה באזור. לא מרפסות שמש, לא שדרת מסעדות יוקרתית סמוכה ומשרדים מאד מאד פשוטים שצועקים: "אנחנו כאן בשביל הנזקקים" , תמונות מביטות אליי מהקירות, באחת מהן, ילד שזה עתה קיבל דובי מרופט אבל השמחה בעיניים שלו מקרינות כאילו זה עתה סיים סיבוב רכישות מאסיבי ב"טויס אר אס" עם כרטיס אשראי פלטינום ללא הגבלה. הממ חשבתי לעצמי, כאן מתחילים להעריך את הדברים הקטנים בחיים....
בתמונה נוספת, בחור קירח עם עיניים מחייכות מצולם עם כל מיני אנשים בחליפות, האיש עם העיניים החמות והמחויכות, התברר מאוחר יותר כמנכ"ל העמותה, ניסים ציוני. החבר'ה בחליפות, תורמים מחו"ל. אי אפשר לטעות בהם...
שירלי, המזכירה, מחייכת לעברי חיוך גדול ומבויש. בנעימות מבקשת ממני למלא טופס די יוצא דופן בקבלה לעבודה.למה? שאלות שמתקשרות יותר לפן האנושי מאשר לפן התפוקתי שלך. כאן את בנאדם, לא רק עוד מספר הטבוע על כרטיס העובד שלך שמייצר כסף והרבה . ואתם יודעים מה? גם אם כן, זה לפחות למטרות טובות... הטופס ישר מאותת לי "מחפשים כאן מישהו עם לב רחב ויכולות נתינה גבוהות" - דינג דינג דינג...אני רוצה!!
שירלי ביקשה ממני בנועם (שאופייני אגב בעיקר לבנות שירות לאומי מהזן שעוד לא הושחת) להמתין על מנת שתברר באם המנכ"ל, ניסים ציוני התפנה לראיין אותי. מקץ המתנה של רבע שעה וקריאת כל כתבה ותמונה על הקיר בכניסה למשרדי עמותת פתחון לב נקראתי לראיון המיוחל.
כמובן שקצת קראתי על עמותת פתחון לב טרם הראיון כמו כל מרואיינת טובה כך שהגעתי ערוכה לכל מיני שאלות מתחכמות של מראיינים ו/או בוסים לעתיד. איכשהו התחושה היא שמישהו צריך לבנות פורמט יצירתי יותר לטעמי - מה בוסים מצפים? שאשטח חסרונות בפניהם? (גם ככה אין כאלה..) שאציין מדוע דווקא אני נשיאת הכבוד ושליחת האל לתפקיד המוצע?
סוללה של תשובות שרצה בראשי מצאו את דרכן לסל הניירות כבר בשניות הראשונות בתחושת אנרגיה טובה ששררה בחודש יולי מהביל במשרד של המראיין שלי. מייסד ומנכ"ל העמותה, ניסים ציוני.
אני לא סתם מקשקשת על אנרגיות, כשמרגישים שמשהו נכון, יודעים!! זה בטח קרה לכל אחד. "שלום, מה שלומך?" שאל בחיוך ובנועם ציוני. יש את המזויפים, אני מזהה אותם מאלף מטר, כאן זה היה אמיתי לגמרי. זה לא יהיה מוגזם להגיד שהיתה תחושה שהגעת הביתה! בלי שום מתח או לחץ של ראיון. ניסים ציוני ראיין אותי במשך שעה ואולי קצת יותר, יש לו את התמהיל הנכון בין ראיית רנטגן כדי לעמוד על טיבך האנושי ובו בזמן, ציוני לא שוכח לעמוד על היכולות המקצועיות שלך. אני מאמינה גדולה בעמידה על טיב אישיותו של האדם בראיונות עבודה ולא במכוני מיון מכניסטים כפי שארגונים גדולים בוחרים לעשות - לשמוט את האחריות תחת ידם. כמו כל דבר בחיים - זה חוזר אחר כך כבומרנג - מרגישים את הניכור והתלישות האנושית נושבות במסדרונות הארגון.
במהלך הראיון, נסים ציוני פרש את הסטורית הארגון ואת מה שהוביל אותו לכך. כברת דרך ארוכה הוא עשה, המון קשיים בהתחלה, אבל חלום גדול בלב. זה מניע את ניסים ציוני כבר 10 שנים!!!
מיותר לציין שבאותו יום התקבלתי לעבודה ויצאנו לדרך. בגלל שהיה זה שבוע ט' באב דחינו את תחילת העבודה לתחילת השבוע לאחר מכן. (איפה תמצא עוד חיבור כזה ??)
שנה לאחר מכן, אני עובדת בעמותת פתחון לב. החשיפה שלי לאנשים נפלאים, לקהל שעד כה לא הכרתי, לאחווה מיוחדת בין עובדי הארגון ולערכים של נתינה והירתמות למען החברה גורמים לי לחייך מידי יום, לא פחות מחיוך של עוד כמה שקלים במשכורת פעם אחת בחודש. כולם נרתמים, עוזרים, תומכים. המטרה היא אחת והיא נעלה. בביקור הראשון שלי במרכז הסיוע בראשון לציון פגשתי בפעם השנייה את ניסים ציוני ולראשונה את מנהלת מרכז הסיוע דאז, לירון בללתי. ציוני מציג בפניי את המרכז סיוע לנזקקים, את עמדות החלוקה של המזון, עמדת המספרה והביגוד לנזקקים ותוך כדי כך, ניסים ציוני לא מפסיק לתמוך, לעודד, לתת כתף ומילה טובה לנזקקים העוברים ושבים והממתינים בתור לקבלת המזון.
"זה הלב שלי" מחייך ציוני לעברי תוך סחיבת ארגז ירקות.
הכותבת: גלית פ. מנהלת פרוייקטים בארגון פתחון לב, מאי, 2008
|
|||||
גרסה להדפסה
שליחה לחבר
כתובת: הנהלה והמרכז חינוכי : רח' הפרדס 11 א.ת אזור, 58001